גזר דין בתיק ת"פ 58005-11-12

1.         הנאשמים הודו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן אשר ייחס להם ביצוע עבירה של הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות, התשי"ד - 1954 (להלן: "חוק ההסתננות").

2.         בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים, הנאשמים שהינם תושבי עזה, ובמועדים הרלוונטיים היו ללא אישור כניסה או שהייה בישראל, סיכמו עובר ליום 26/11/2012 להיכנס לישראל, ובתאריך 26/11/2012 חצו את גדר הגבול בין עזה לישראל בכך שקפצו מעל הגדר  בקו דיווח 15, סמוך לישוב נתיב העשרה, כשבסמוך לכך נעצרו על ידי  חיילי צה"ל.

3.         בין הצדדים לא היה הסכם עונשי, וכל צד טען באופן "חופשי".

4.         המאשימה הגישה טיעוניה לעונש בכתב וטענה כי מתחם הענישה ההולם לעבירה  הוא עונש מאסר בפועל לתקופה שבין שנה לשנה וחצי וכן מאסר מותנה.

            המאשימה נימקה את מתחם הענישה שהוצע על ידה בערכים החברתיים המוגנים, לרבות הגנה על בטחון גבולות המדינה ובנסיבות ביצוע העבירה המשפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל האשם של הנאשמים כמו גם בנזק שנגרם מביצוע העבירה - פגיעה בריבונות המדינה ובזבוז משאבים של המדינה במיגור התופעה.

            כן הדגישה המאשימה כי במעשיהם הנאשמים סיכנו את חייהם ואת חיי כוחות הביטחון וכן סייעו לאפשר את המערכת המשומנת של הברחת אנשים לתוך המדינה.

            המאשימה טענה כי יש להשית על הנאשמים עונש המצוי ברף העליון של מתחם ענישה זה וזאת גם בשל התכנון והביצוע המשולב של שלושת הנאשמים המקים תשתית גם להברחות עתידיות של סמים או מפגעים. בא כוח המאשימה הדגיש  כי עצם הגעת הנאשמים יחד לאחר התכנון המוקדם, הטיל מעמסה מיותרת על כוחות הביטחון.

המאשימה הגישה פסיקה לתמיכה בטענותיה.  באשר לפסיקה שהגישה המאשימה, אתייחס כבר כעת  ואומר שמדובר במקרים בהם נסיבות ההסתננות היו מחמירות יותר או שמדובר בנאשמים עם עבר פלילי ומאסרים מותנים.

כך בע"פ 6474/08 עזמי פוגאללה ואח' מדינת ישראל, דובר בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי, דובר בנאשמים שביצעו תצפיות על גדר הגבול, חתכו את גדר הגבול ונסעו לתוך ישראל. בנוסף לנאשמים שם היו מאסרים מותנים.

כך גם בע"פ 5746/06 כמאל עבאס נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם במספר עבירות, עליהן נידון בבית המשפט המחוזי ודובר במי שביקש לבצע פיגוע התאבדות בתחומי המדינה באמצעות חגורת נפץ.

באשר לפסק הדין בת"פ 3997-09-12 מדינת ישראל נגד מהאדי הרי ששם הוטל עונש של 10 חודשי מאסר בנסיבות דומות למקרה שבפנינו. ואולם, מדובר בפסיקה של בית משפט השלום, פסיקה לא מנחה, פסיקה שלצידה פסיקות רבות של הערכאה הדיונית עם עונשי מאסר לתקופות קצרות יותר.

5.         בא כוח הנאשם 1  הרחיב בטיעוניו אודות ההפליה הקיימת לשיטתו בין מי שנכנס לישראל  מעזה ומואשם בעבירת הסתננות לבין מי שנכנס לישראל מאיו"ש, המואשם בעבירה של שהות בלתי חוקית, תוך שהוא מדגיש כי לנוכח תיקון בהוראת שעה בחוק ההסתננות, אין מקום להפלות בין מי שנכנס לישראל מרצועת עזה למי שנכנס לישראל מאיו"ש.

6.         בא כוח הנאשם 1 הפנה עוד לנסיבותיו האישיות של הנאשם לרבות לגילו הצעיר ועתר  לעונש מאסר של 6 חודשים ו-20 יום, עונש שהוטל במקרה דומה אליו הפנה.

באי כוח הנאשמים 2- ו 3  עתרו להקל בעונשם של נאשמים אלה לאור היותם צעירים, לאור הודאתם בהזדמנות הראשונה ולאור העובדה שהעבירה בוצעה על רקע מצוקה כלכלית בביתם. בא כוח נאשם 3 הדגיש אף הוא את הפער בין מי שנאשם בעבירת הסתננות לבין מי שמואשם בעבירת שב"ח.

7.         הנאשם 1 מסר שהוא מתגורר במחנה הפליטים בשכונת בית חנון שבעזה, כי הוא בן 18 וכי הוא בא לישראל לעבוד ולמצוא פת לחם.

הנאשם 2 מסר שהוא מתגורר במחנה הפליטים בשכונת בית חנון שבעזה, כי הוא בן למשפחה בת 15 נפשות.

הנאשם 3 מסר שהוא מתגורר במחנה הפליטים בשכונת בית חנון שבעזה, כי הוא בן 19, כי יש לו 4 אחים וכי הוא מתחרט שנכנס לישראל.

8.         שלושת הנאשמים מסרו בתשובה לשאלת בית המשפט, כי לא החליפו בגדים ולבנים ( נאשם 1  מסר כי קיבל מכנסיים מאסיר אחר), מאז שנעצרו.

9.         לאחר הדיון בטיעונים לעונש נתתי אפשרות למאשימה להגיב לטענות ההפליה שהועלו. כן ביקשתי את התייחסות קצין האסירים בבית המעצר "אוהלי קידר" שם שוהים הנאשמים לטענתם בדבר אי החלפת הבגדים והלבנים.